תורה.ארג מה השם רוצה

I found the English text of the Torah.org "Hamaayani 5782: Ki Seitzei" article titled "What Hashem Wants" (the one at your link) so I can give you a Hebrew translation of that text. 

Here is the translated Hebrew version (faithful to the meaning of the original English commentary):

---

"מה שאלוקים רוצה" — תרגום לעברית של מאמר Hamaayani 5782 (כי תצא)

פרשת כי תצא –

כתב מלך שלמה במשלי (כ"ה:כז–כח): "אִם־רעך רעב, האכל לו לחם; ואם־צמא, שתה לו מים — כי פחמי אש תערה על ראשו, ויוסיף לך ה' שכר."

ר' יהושע אבן שוו"י (ספרד, המאה הארבע עשרה) מתחיל בדחיית התרגום הפופולרי של המילה "פחמי", כלומר "סוחט". הוא כותב: ח"ו שר' שלמה מציע לעשות חסד עם אויב לשם נקמה. למעשה, המילה משמעותה "להסיר". מי שעושה מעשי חסד עם אויבו "מסיר" פחמי אש — כלומר כעס — מלבו ומקדם שלום. לחלופין, אם המילה באמת מתפרשת כ"סוחט", הכוונה היא שאפשר לעשות חסד עם אויב כדי שייראות לו מעשיך כך עד שישתתק מהשנאה. 

אנו קוראים בפסוק (דברים כב':א'), "לא תראה את שור אחיך או את שהו או את גמרו נטושים, ותסגור לבך מהם — תשלח אתם שוב לאחיך." בפסוק דומה במצוות (שמות כ"ג:ד'), מצווה זו מופיעה אחרת: "אם־תפגוש את שור אויבך או את חמורו תושב תעשנה לו." ר' אבן שוו"י כותב: הציווי בַּמקום הראשון הוא כללי, ואילו בציווי במִשְׁפטים (להחזיר את השור של אויבך) הוא מצווה לִפְנֵי מִשְׁרַת הַדִּין — מצווה על מי שמבקש לכבוש את יצר הרע שלו. הר' אבן שוו"י מוסיף כי ה"אויב" כאן הוא לא אויב גשמי, אלא אדם שחסיד צדיק שונא אותו בגלל מעשיו החטאיים — וכמו שאסור לשנוא יהודי מלבד על חטאיו, גם אז יש מצווה לעזור לו, כי אין ה' שונא אותו לגמרי. 

---

הַבָּא: את הפסוק, "ועשית סָך… גדר־לגג ביתך" (דברים כב':ח'). רש"י מפרש: האדם הנופל נקרא "נפל" כדי להראות שהוא ראוי לנפילה בגלל שגיאה שעשה. לכן צריך לבנות גדר, כדי שלא תהא אתה הסיבה לנפילתו. ר' יעקב קרנץ (המגיד מדובנא) כותב: מכל זה נלמד שכֹּל מה שקורה לאדם – גם רעות וגם טובות – הוא אות מאלוקים. כל שעל האדם לעשות הוא ללמוד את פרטיו של האירוע כדי להבין למה זה קרה, ולזהר שלא יחזור על מה שגרם לקלקול. 

---

ר' יצחק מאלצן (ליטא וארץ-ישראל, המאה ה-19) כותב: מן הדברים הנ"ל אפשר גם להבין את המשנה (שבת י':ב') שלפיה אסור להראות הטיה לילד אחד על פני אחיו — מכיוון שזה מביא לשנאה ולאירועים גרועים בחיי המשפחה. הוא מסביר כי זה לא היה שהקנאה גרמה גלות מצרים, אלא עצם העובדה שאלוקים השתמש בהעדפה זו כדי להביא גלות מראה שהוא לא מרוצה ממנה. 

---

הפסוק האחרון שרבים מתייחסים אליו בפרשה הוא: "תמחה את הזכר של עמלק מתחת השמים — לא תשכח." כאן עולה שאלה: הפסוק בשמות (יז':יד') אומר, "אני… אמצה את זכר עמלק מתחת השמים." אם כך, מי מוחק את זכר עמלק — ה' או אנחנו? ר' מאיר רוזנבאום (אמצע המאה ה-20) עונה: עמלק היה עם אמיתי שתקף את עם ישראל במדבר, אבל המילה "עמלק" מסמלת יותר מזה — היא מסמלת שנאת ישראל באופן כללי. יש שתי דרכי שנאה: יש אנטישמיות בלתי מוסברת שמופיעה מכל מקום — זו רק ה' יכול למחוק — ויש שנאה שנובעת מאירעיות או ממעשי יהודים עצמם — את זו בני-ישראל חייבים "למחוק" מתוך דרכי מעשיהם. 

---

אם אתה רוצה, אני יכול גם לתרגם עבורך את המאמר המלא מ-Torah.org עם כל הקטעים (כולל כל ההרחבות והדוגמאות) — אבל קודם צריך לאשר לי אם ברצונך תרגום מלבן לטקסט עברי בלבד או בתוספת פירושים והסברים.